<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ה'</h1>
<h2>דף כג:</h2>
וערב דכתובה דמנה מאתים [איתא] פרק גט פשוט דלא משתעבד, ואם נטל קנין מעלי. ואם פרע הערב למלוה בפני ב"ד או שכתב לו התקבלתי ממך החוב יחזור הערב על הלוה ויפרענו. ואם פרע הערב בינו לבין הלוה ושטר חוב ביד הערב, [כתב] הרש"ם פרק חזקת [ל"ב ע"ב] דיפרע לו לוה. וי"א דעד שיכתוב לו המלוה התקבלתי ממך, ואיתיה פרק גט פשוט. וערב אינו גובה רק מבני חרי, אלא אם כן מכר לו מלוה שטר החוב בדרך קנין שטרות. וכן נהגו. וכן [דעת] הרשב"א פרק חזקת הבתים. ואם לא בדרך זה לא נשתעבד הלוה לערב. וכיון שפרעו הערב הוי ליה נמחל שעבודו, [כ"כ] ה"ר יונה והרמב"ם ז"ל. וערב שבא למלוה בזמנו ואמר "תבע ממונך מלוה", ולא רצה המלוה לתבוע, אין נפטר מכלום, ואצ"ל דקבלן שאינו תובע רק ממי שירצה ובזמן שירצה. ואם האריך המלוה זמן ההלואה ללוה, אין הערב נפטר מכלום, ואפילו כשנכסים ידועים ללוה, והערב אומר לו אחות לדינא וגבי מהני והאריך לו זמן ללוה ואשתדוף, חוזר על הערב. והערב או קבלן שתבעו מן הלוה להוציאם מן הערבות, אין בדבריהם ממש, אפילו במבזבז נכסיו, משום שבא קודם זמנו, כל זה דרך הרמב"ן בתשובה. ואם נכנס ערב בלא רשות הלוה, אין לו עליו להוציאו ולהצילו, כן [כתב] רב סעדיה דנדיבות עשה לו. ומכל מקום מקויים הוא אצל המלוה. וצריך הערב שיהא בן דעת, לאפוקי שוטה, וראיה [לדבר] מבר שטיא פ"ב דכתובות [כ' ע"א]. כן [כתב] רב סעדיה. וצריך הערבות [להיות] ברצון המלוה. ואם לא נתרצה תחילה אין משועבד לו כלל. ואין צריך הערב בשעה שיפרע שיטול רשות מן המלוה, כן דעת הגאון ור"ם פ"ו מהלכות מלוה ולוה. והיכא שיש ערבות, ומת הלוה, ונשארו יתומים, אם נודע שהלוה לא פרע חוב זה, כגון שלא הגיע זמן המלוה, או שנידוהו ומת [בנידויו], ה"ז גובה כל מה שפרע, וכן [איתא] פרק גט פשוט. ומי שלא פירש קצב הדבר שערב שאמר "כל מה שתתן תן לו ואני ערב", אין ערבות כלום. כן [כתב] ר"ם, דלא סמכא דעתיה דמלוה. והפך הגאונים ז"ל. וצריך שיהא הערב בן חורין, ולא עבד דאין לו קנין. ואשה כשהיא תחת בעלה [דינה] כדין עבד. ואם נשתחרר ונגרשה חייבין. מי שאומר לחבירו "הלוהו ואני ערב לגופו של לוה זה", לא ערב לגופו של ממון אלא כל זמן שתרצה אביאנו לך, כן [כתב] הר"ם פכ"ה דהלכות מלוה. וכן מי שאומר אחר שהלוהו ותבעו "הניחהו ואני אביאנו כל זמן שתתבע אותו ממני", וקנו מידו על זה, י"א שהוא חייב לשלם. וי"א שאפילו התנה "אם לא אביאנו אני משלם" הוי אסמכתא ולא קניא, כן [כתב] הר"ם. היכא שנפלה מחלוקת בין הערב שאומר ללוה "הרשיתני", והוא אומר "אתה מדעתך נעשית ערב", או שאמר הערב "פרעתי למלוה בפניך", והוא מכחיש, או שאמר "כן פרעת ונתתי לך הכל", או שאמר מלוה "ערבת לי מאתים" והוא אומר "לא ערבתי רק מאה", בכל אלו המוציא מחבירו עליו הראיה, דכתיב [שמות כ"ד] מי בעל דברים יגש, יגוש כתיב. או ישבע הנתבע הסת, או של תורה אם הודה במקצת, ר"ם פכ"ו דמלוה ולוה.
